<h1>תוספות חכמי אנגליה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
חל להיות ברביעי, והוי יום הכניסה י"ב וכן כשחל להיות בשבת הוי יום כניסה י"ב, והא דחשיב בראשונה י"ב משו'[ם] שרוצה למנות סדר יומי. מנלן מנלן, בתמיה ולהכי קא מתמיה על דבעי מנלן משום דבעי שלא כסדר תלמוד, דאין דרך תלמוד לבעי מנלן אלא על חובה, אבל אין כאן חובה כדפיר"שי. ואימא טובא, כגון ח' או ט'. ואימ'[א] תריסר ותליסר, ומשני שלשה עשר זמן קהילה לכל היא ולא צריך קרא, דממילא ילפינן, וא"כ השנים הם י"א וי"ב, די"ג לא צריך קרא. ר' עקיב' סתימתא', לשון שיני של רש"י ל"נ דבריו, לפר' סתימ' לפי' שיני, דלכך קרי סתימ' לפי שכל הסותמים תלמידיו היו, ול"נ כי ר' מנחם ב"ר יוסי סתימתא' לא מצינו דתלמידו הוה, וסתם המשנה אליביה. בזמן שהשנים כתיקנ', פי' ואז אין לחוש שלא יעשו פסח [בזמנו] אם עושי' בי"א, כי שלוחי ב"ד יאמרו להם. הואיל ומסתכלין בה, פי' שצופין למיקרא מגילה [לעשות פסח] שהוא לסוף [שלשים יום של] י"ד.
<h2>דף ב:</h2>
אימא מוקפין בי"ד וט"ו כדכ' להיות כו', וק' אמאי לא משני מיד בזמני'[הם] (כזמנם) [זמנו] של זה לא כזמנו של זה כו'. מתניתי', דבעי מוקפין מימות יהושע בן נון לאו כי האי תנא. אלא קראי יתירא, פי' מדינ' ומדינ' מיותר לכדר' יהושע בן לוי, הכי נמי עיר ועיר מיותר לכדר' יהושע בן קרחה. ועוד האמ' רב חסדא מי"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, ולכך לא (דבר) [תירץ] דמנצפ"ך הוי מי"ם פתוחה והא הוי מי"ם סתומה, משום דתירץ מילתא דשייך לשני הקושיות לקושי' דואלה המצות ולקושיא דמי"ם פתוחה וסתומה, וזה התיר'[וץ] דשכחום וחזרו ויסדום לרש"י לא מיירי אלא מיהוה הוה ולכך כתב בפירושו כן לא... שכחום וחזרו ויסדום, וע"ק למה צריך דרב חסדא כיון דלא קושייא היא כדפריש"י דמנצפ"ך הוי מי"ם פתוחה והאי הוי מי"ם סתומה, וי"ל אורח התלמוד הוי להקשו' קשי' שאינה, להעמיד דבר על בוריו.
<h2>דף ג.</h2>
ושום שכל, הוי לשון (שומה) [שימה]. אסור לאדם ליתן שלום לחבירו בלילה, פי' ולילה הוה שלא היה יודע מאין בא, שהרי שואל הלנו אתה וכו'. מיד וילן יהושע, לאו באותו לילה קאי, לכן פי' [רש"י] כן דלא מצית לפר' באותו לילה לן בעומקה של תורה, דההוא קרא דוילן לאו כתי' על יריחו.
<h2>דף ג:</h2>
אין מועד בפני ת"ח, אלמ' יחיד דהוא תלמיד חכם (קיל) [חמור]. לעיל, וכ"ש חנוכה ופורים, וק' היכי מייתי ראייה דתלמוד תורה חמור ממקרא מגילה והא לא איירי' הכא מביטול מגילה ונר חנוכה, (ולא מבטיל ספר תורה) [אלא מביטול כבוד] דמועד, ע"כ. ולאחותו מה ת"ל, שאם היה נזיר זה כהן פירש"י דהשת' יש עליו שתי קדושות, וק' למה לי קרא לאתויי נזיר בשביל [שהוא] כהן והא נזיר הוי חמור מכהן ומדנזיר מטמא כ"ש כהן, וי"ל נזיר הוי קל משו' דאי בעי מיתשיל מה שאין כן בכהן. אמרת לא יטמא, פי' בעצמך תוכל לידע דלא יטמ' דהא כתי' כן, וכן הפי' בכל מקום. גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה, ק' אמאי לא אמ' כ"ה גדול שדוחה עשה דהשב תשיבם, כי גדול עשה שדוחה לא תעשה, וא"כ הוי רבות' כי דוחה עשה, צ"ע.
<h2>דף ד.</h2>
ה"ג אמר ר' אלעז' מוקפו' חומה מימו' יהושע, ול"ג אמר ר' יוסי לפי שהוא תנא. שנ' (אקרא אל א'הים) [אלקי אקרא יומם] וגו', וק' ממשמעות דקרא משמ' דהוה לו לקרות ביום קודם הלילה, וי"ל ה"פ של קרא ולילה שעבר לא דומיה לי.
<h2>דף ד:</h2>
והתנן חל להיות בשיני בשבת כו' ואם איתא ליקדמי ליום הכני', וק' וכי לא ידע מתני' דקתני בי"א ולא יותר, וי"ל ה"פ אם אית' דתקנת כרכים הוא אמאי תני במתני' י"א לא פחו' ולא יותר, דמשמ' דלאו תקנת כרכים הוא. ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, פי' בנגינותיו. ויעבירנה ד' אמות ברה"ר, פרש"י בשדה דאין כאן בקי חיישינ' שמא יוליכנה בעיר אצל חכם ללמוד לפניו, הא דלא אמר יוציאנו, משום דלפעמים אינו חייב מרשו' היחיד [לרה"ר] כגון שהיה מפנה ממקום למקום ונמלך להוציאן דפטור, לכך אמ' ד' אמות ברה"ר0...
<h2>דף ה:</h2>
וביקש לעקור ט' באב, משמ' לעקור מכל וכל שלא לעשות הצום. במגלת תענית, פי' במגלה היו כתובים ימים דלא להתענות, אילן יומ' דלא להתענות בהן. [יהושע י"ט] [ו]ערי [ה]מבצר (ה)צדים צר [ו]חמת.
<h2>דף ו.</h2>
שכל הנוטל כו', דהא כתי' שם יזבחו זבחי צדק, ואם היו גוזלים אין זה זבחי צדק. הדר שלח ליה, ל"ג איהו דמשמ' דר' אושעי' שלח לר', דלא קרי ר' לר' אושעיא רבינו. מגדל צר, שהיו צרים לישראל, שר שהיו אז חזקים כשרים, וי"א שדים שהיו מצויים שם שדים. א"ל יצחק להקב"ה מאן, א"ל הקב"ה רשע א"ל יצחק בל למד צדק בתמי', א"ל הקב"ה בארץ נכוחות יעוול, א"ל יצחק א"כ בל יראה גאות י"י, כ"ש.
<h2>דף ו:</h2>
הא במילי דידיה, פי' במילי דשייכי לאדם עצמו, שהרשע עושה לאדם עצמו, אז לא יוכל להתגרות, אבל אם בשמייא, אם הדבר כנגד השם, אז יתגרה בו. שוק של מוכרי עופות, וק' כיון דשוק קטן היו י"ו על י"ו היאך היו השווקים עומדים בכרך שהיה כו', ע"כ.
אי ת"ק קשי' מתנות לאביונים, דת"ק... ת"ק לא איירי במתנות לאביונים ומתני' מיירי בהן. ...קושיין דקאמ' לעיל בשלמ' לר' אליע' בר"י מסתבר טעמייהו.
<h2>דף ז.</h2>
כתבוני בספר, קודם שנעשה המגילה שלחה להם כן. בספר מה שכת' בנביאים דברי ר' יהושע, אבל מגילה לא מפיק מהכא דמגילה אינה ניתנה להכתב לר' יהושע ולר' אליע' נתנה להכתב, והיינ' תנאי. אסתר לא ברוח הקדש נאמרה, פי' מגלת אסתר לא נאמ' לכתוב ברוח הקדש. ואומ' אל תוסף על דבריו, פי' ומאחר דאסור להוסיף על דברי שלמה ש"מ ברוח הקדש נאמרה, ובעי מאי ואומ', הא מקרא קמ' מוכח טפי דברוח הקודש נאמרו, ומשני וכי תימ' כו', כך הייתי אומ' מקרא קמא, לכך מייתי ואומ'. ותהי אסתר נשאת חן, דמנא ידע אי לאו ברוח הקדש. נתראה לו כאומתו, פי' כל אחד או' מאומתינו היא, כלומ' יפה היא כאשה ממשפחתינו. שני מנות, כמו ניל"ש וטאי"ה. הדר שלח ליה, ל"ג איהו דמשמ'[ע] דר' אושעי' שלח לר', דלא קרי ר' לר' אושעיא רבינו.
<h2>דף ז:</h2>
ונקלה אחיך לעיניך, אחיך עולה לארבעי' חסר אחת כמניין והוא רחום כשתאמרנו ג"פ, והוא מניין מכות של מלקות.
<h2>דף ח.</h2>
מזובו ולא מזובו ומנגעו, דאין אומ' אין ספיר' זו ניראת עד שיטהר אף מנגעו ואז יספור ז' נקיים מנקיות, ועולה לו ספירתו לזיבתו כו'.
<h2>דף ח:</h2>
ושומרת יום כנגד יום, פי' הילכות נדה כך, אם היא רואה צריכה לספור ז' ימים ואם היא רואה באותן ימים (אינו) [אינה] חושש[ת] וצריכה לטבול ביום השביעי, ועתה (סיימתי) [סיימה] ימי נדותה, ועתה היא מתחלת להיות זבה קטנה דאם היא רואה ביום השמיני צריכה לשמור בטהרה עד יום התשיעי ותטבול ביום תשיעי, ואם היא [רואה] ביום התשיעי אחר הטבילה תשמור בטהרה עד יום העשירי ועתה זבה קטנה, ואם היא רואה ביום העשירי אז היא זבה גדולה כי ראתה ג' ימים זו אחר זו, וצריכה לספור ז' נקיים, והם עשרה ימים שיש מן סוף נדותה עד כאן, ויום אחד עשר בעי שימור כדמפסיק בסוף נדה, ואם ראתה ביום שנים עשר אז מתחלת תחלת נדותה להיו' נדה כבראשונה. ליכתוב וכי יטהר הזב, והייתי אומ' זב גמור יטהר ולא מקצת זב.
מצורע מוסגר, קרי, שבתחילה כשבא הכהן לראותו יסגירו ז' ימים, ולאחר ז' הראשוני' בא הכהן לראותו ואם לא פשה הנגע יסגירו ז' ימים אחרים, ולאחר הז' ימי' שניים בא הכהן לראותו אם פשה הנגע מטהרו מיד. מצורע מוחלט, כשבא הכהן לראותו אחרי הז' ימים הראשו', אם רואה שפשה הנגע הוי לעולם טמא, עד שירפא מנגעו. טהור השתא מלטמא כלי חרס בהיסט, פי' זב מטמ'[א] כלי חרס בהיסט, פי' היסט נושא הכלי דכת' [ויקרא י"ט] (וכל) [ו]כלי חרש אשר יגע בו הזב איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומ' זה היסטו, דכשהוא נושא הכלי אז הוי כאילו נוגע בכולו, אבל כשהוא נוגע במקצת הכלי אז אינו נוגע בכולו. אין לי אלא שילוח וטומאה, פי' פריך הכי אין לי דמרבינן מוכל ימי אלא שילוח וטומא' תגלחת צפורי' מנלן (דאיכא) [דאינם] במצורע מוסגר.
מקרא, זהו שקורי' עברי. מקרא שכתבו תרגו', פי' מה שראוי ליכתוב מקרא כתבו תרגום. עד שיכתבנו (בלשון) [בכתב] אשורי', וק' דמשמ' מהאי ברייתא דכת' עברית אינו לשון הקודש, וק' דכולי עלמ' קורין לעברי לשון הקדש, ע"כ.
<h2>דף ט.</h2>
יגר שהדותא, תרגו' הוא דלבן הארמי היה מדבר בלשון ארמי', וגלעד הוא עברית דיעקב אבי'[נו] היה מדבר עברי'. אמ' רב פפא ונשמע פתגם, וק' כיון דאקמת הברייתא דתני מקרא שכתבו תרגום כו' אינו מטמא את הידים, מכלל דאי הוה כת'[ובה] כהלכתה הוה מטמ' הידים, וק' הא אמרי' לעיל [ז' ע"א] מגלת אסתר אינה מטמא את הידים, נ"ל דאתייא הך בריית' כר' שמעון דאמ' לעיל [שם] [קהלת] מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אבל רות ושיר השירים (וקהלת) ואסתר מטמא הידים, ושמו' [ד]אמ' אינ' מטמ' אתא כר' יהושע, ואליביה לא אתייא הך בריית' לאוקומי' [במגילה] וסבירא ליה כאידך תירוצ' דרב אשי, וע"ק מדקאמר ונשמע פתגם א"כ משמ' דצריך לכותבה, והא אמ' לעיל [שם] נאמ' לקרות ולא נאמרה ליכתב, וע"ק דאמ' לקמ' [י"ז ע"א] קראה על פה לא יצא, ותיר' הר"ב מניקול נ"ע דהא דאמרי' הכא דצריך לכותב'[ה] היינו בתר התקנה שאמרה אסתר כתבוני לדורות, והכי משמ' לקמן [ט"ז ע"ב] אמר עם הספר כו'. א'הים ברא בראשית, וק' לפי' רש"י שפי' בראשית חד רשות הוא, וק' שהרי לא משמ' כלל אלא בתחילה, ע"כ. ויכל ביום השישי וישבות ביום השביעי, שלא יאמ' הרשע אלהיכם עש'[ה] מלאכ' ביום השביעי, ומדרש אגדה באת' שבת באת' מנוחה ואותה מלאכה של שבת גמרה בשבת. זכר ונקבה בראו, דאי כת' בראם הוה משמ' שברא גופים, מכל גוף וגוף שני פרצופים, בגו' אחד בבת אחת זכר ונקבה, וגוף אחד זכר ונקבה בבת אחת, א"כ ברא שני אדם הראשון, לכך כתבו שברא גוף אחד בשני פרצופין זכר ונקבה והבדילו זה מזה. ארדה ואבלה, תוס' גור' ונבלה. ותצחק שרה בקרוביה, שאם כתבו בקרבה יאמ' הרשע הלא כתי' על אברה' ויאמ' בלבו הלבן מאה שנה יולד, ומדאמ' [בראשית י"ז] בלבו א"כ שחק בו, ושרה שחקה, ולמה הקפיד אלהיכם על שחוק שרה שאמ' למה זה שחקה [שם י"ח] יותר משחוק אברהם, א"כ נשא אלהיכם פני אברהם ולא פני שרה, לכך כתבו בקרוביה לפי שגילתה הדבר בקרוביה ושחקה בקרו', לכך כעס. ומושב בני ישר', פי' מונה הגירות מיום שנולד יצחק, דכ' כי גר יהיה זרעך [שם ט"ו], על יצחק אמ' כן. ואל זטוטי בני ישר', וק' למה שינה כאן ואל אצילי בני ישר', ע"כ.
<h2>דף ט:</h2>
אשר חלק [ה' אלקיך אתם] להאיר לכל העמים, שאם לא כתבו להאיר אלא לכל העמי' משמ' שהתיר לכל העמי' בני נח לעבוד ע"ז, לכך כתבו להאיר משמ' להאיר ולא לעובדם, ומדרש כך [ע"ז נ"ה ע"א] שהחליק הקב"ה האומות בדברים נאים, כגו' השמש והירח דברים נאים שאורה שלהם הולך ומתפשט בכל העולם ואומ' האומו' כמה נאים הם ומאמינים בהן, לטו'[רדם] מן העולם, החלק לורלייר. אשר לא ציויתי, אם לא כתבו לעובדם הוה משמ' דלא ציוה הק'[ב"ה] שיבראו ועל כרחו נבראו ויאמרו שתי רשויות, לכך כתב[ו] לעובדם. דבריו של יפת, דהיינו יון דכת' [בראשית י'] (ו)בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון. אימ' גומר ומגוג נמי, פי' ואמאי נקט לשון יון מבני יפת טפי מלשון גומר ומגוג שהיו מבני יפת.
למרובה בגדים, פי' מימות משה עד יאשיה נמשחו כל הכהנים משמן המשחה, ומימות יאשיה ואילך לא נמשחו שגנז ירמיה הפך מן השמן, והיה כהן הגדול נקרא מרובה בגדים לפי שמשמש בשמונה בגדים, וכהן הדיוט בד' בגדים, ואין ביניהם אלא פר דמביאו כהן משיח כי טעה בהוראתו, ולא כהן מרובה בגדים. כהן המשמש, כהן גדול נקרא משמש בכל יום להקריב תמיד של שחר ושל בין הערבים והוא היה מקטיר וזורק, ושאר הכהנים היו עושין שאר עבודות, וכי אירע לו פסול ומינו אחר תחתיו ועבר פסולו וחזר לעבודתו [הראשון קרוי משמש והשני עבר], ואין ביניהם אלא פר של יום הכיפורי' דקרא לא חייב להביא אלא פר (אחת) [אחד] ואי איפשר לתרוייהו כל אחד פר, והכהן המשמ'[ש] הביאו ולא כהן שעבר, וכן עשירי' האיפה חביתי כהן גדול שהיה מקריב בכל יום עשירי' [האיפה] סלת למנחות בכל יום וקרא לא מחייב אלא עשירית האיפה אחת, א"כ אי איפשר להביא שתים, והכהן המשמש יביאו ולא כהן שעבר, גמ' הא לענין יום הכיפורים זה וזה שוין, פי' קאי לרישא דמתני' לכהן משוח.
פסחים ותו לא, והא קתני סיפא כו', ופרש"י ועוד יש ביניהם דבגדולה היו קרי'[בין] קרבנות ציבור תמידין ומוספין דהיינו קרבנות אחרים מפסחים, ואפי' חובות ציבור שאין להם זמן קבוע כגו' פר העלם דבר של ציבור ושעירי ע"ז, כך ס"ד. כעין פסחי', פי' דהוא דבר הקבוע [לו] זמן, אבל דבר שאין קבוע [לו] זמן לא קרב לא בזה ולא בזה, והשתא נסתר ונשבר הקס"ד דמתני'.
<h2>דף י.</h2>
כי לא באתם עד עתה אל המנוחה, פי' כל זמן שהיו ישראל במדבר לא הותרו הבמות כי אם להקריב במזבח של משה דכ' [ויקרא י"ז] ואל [פתח] אהל מועד לא הביאו [וגו'] ונכרת(ה), שלא הותרו הבמות מפני שהיו עוסקין במלחמה, וכי היו באים לשילה נחו ליכבש והותרו הבמות. אמרו לו אמרת, פי' אמרת כך דיש היתר אחר חורבן. ועוד תנן כו', ומשו' הך קושיות הדר ביה ר' יצחק, ומ"מ קשי' לי' מתני', ומשני תנאי היא, דיש אומ' קדשה ויש אומ' לא קדשה. עושין קלעים להיכל, פי' שהקלעים היו במקום החומות, דאי לאו הקלעים שהיו בעזרה לאו היו יכולים להקריב עד שתיגמר הבניין, דהא כתי' [שם א'] אל פתח אוהל מועד והיאך יהיה פתח בלא חומה, אבל הקלעים היו כחומה, א"כ המזבח אשר בעזרה היה קרוי אל פתח אהל מועד ויכולין להקריב קודם שתיגמ' הבנין, ומשבא[ו] לשם בימי כורש התחילו להקריב, ועד כ"ב שנים אחרי כן לא נגמר הבנין [בשנת שלש] לדריוש האחרון. ר' אליע'[זר] דבעי קלעים קסבר לא קדשה לעתי' לבא, לפיכך עשו קלעים במקום בנין דלא היה קדוש מקדושה ראשונ', דפסק קדוש' ראשונ', וחזרו וקדשו העזרה בתודה ושיר, אלמ' איכא תנאי ר' אליע' ור' יהושע.
<h2>דף י:</h2>
וכתי' הכרוב האחד עשר אמות, פי' והארון היה בין שני הכרובי', א"כ בנס היה עומד. ושאר זה לשון, וק' והלא עדיין מספרי' בלשון ארמית, ע"כ.
<h2>דף יא.</h2>
כי מי גוי גדו' וגו', פי' זה היה בימי מרדכי שהיה הקב"ה קרוב לישר' להצילם מהמן. או הנסה א'הים, לשון נס, זה היה בימי המן שלח הק'[ב"ה] ישר' והצילם. ווי מה שכתו' בתורה והתמכרתם, שגזר המן שלא יקנה אדון שום ישר' לעובדו, כי אם יהרוג כולם. ביקש להחריב, פי' בימי כורש הראשון שהיה לפני אחשורוש וציוה לעזרא לבנות הבית שהיה מלך כשר, וזרובבל בן שאלתיאל בנה היסוד, וכי בא אחשורוש הלשינו בני המן לו שלא לבנותו ולהפר בניין הבית. אח לראשו, פי' אוי לראשו של עצמו, מחמת יראה.
<h2>דף יא:</h2>
גלו בשבע גלו בשמונה, פי' כתו' אחד אומ' בגלות יהויכין, זה יכניה מלך יהודה והכל אחד, והפסוק אומ' [מ"ב כ"ד] בשנת שמונה למלכו הגלה יכניה דזה יהויכין, וכתו' אחר אומ' בסוף ירמיה [נ"ב] דנבוזראדן הגלה יהויכין בשנת שבע כו', עיין בפרש"י. שנייה, עלה פרש"י וכי איפשר לומ' כן דבשנת ג' דמלכות יהויקים כיבשו נבוכד נצר, והלא לא [מלך] נבוכ' נצר עד שנה רביעי' ליהויקים, דכת' [ירמיה מ"ה] הדבר אשר היה אל ירמיהו בשנ' הרבי' ליהויקי' היא השנה ריאשונ' לנבוכד נצר, ואי איפ'[שר] לומ' שקודם שמלך כיבשו, אלא הפסוק דבשנה הרביעי' וגו' היא תחילת שנה של נבו' נצר, זה קודם שנים שמרדו, והפסוק שבשנת ג' זה היה למרדו. ושנים מקוטעות היו, אותם שתי שנים שחשבנו ביותר הם היו מובלעות בתוך שנים של בלשצר.
<h2>דף יב.</h2>
תניא נמי הכי, השת' משמ' מהך בריית' דמכיבוש יהויקים עד שנה'[רג] בלשצר בשנת ג' למלכותו לא היה כי אם ע' חסר אחת מדקאמ' (בין) [עמד] דריוש והשלימה, ולמניין בלשצר אמ' לעיל דמשנה שנייה שכיבש יהויקים תמצא ע', מ"ד דנבו' נצר שתמנה משנה שנייה למלכותו לפי סדר עולם וכ"ג דאויל מרודך וג' מבלשצר כי בשנת ג' למלכותו נהרג הרי שבעים מלאים, והיאך קאמ' הך בריית' דסדר עולם ע' חסר אחת, ש"מ מקוטע' היה אותה שנה, פי' באותן שנים שהיה מכיבוש יהויקי' עד דריוש המדי, דאי לאו מקוטעות היו נשתלמו ע' שנה כשמת בלשצר דכיבוש יהויקי' היה בשנה שנייה לנבוכד נצר, ועתה טול משנותיו של נבוכד נצר אחת לחשוב מכי'[בוש] יהויקים נשתיירו מ"ד דנבוכד נצר וכ"ג דאויל מרודך וג' דבלשצר הוי ע', אלא מדקאמ' עמד דריוש והשלימ' ודאי שנה אחת מקוטע' היה, והכי הוה דנבוכ' נצר לא מלך מ"ה אלא מ"ד וכשתטול מהם אחת לחשוב לכיבוש יהויקי' ישאר מ"ג וכ"ג דאויל מרודך וג' דבלשצר הרי ע' חסר אחת, ואותה שנה שנחסרה עמד דריוש והשלימה. כתי' [אסתר א'] חיל פרס ומדי הפרתמים, א"כ משמ' דמדי הוי הפרתמ' מדסמך פרתמ' למדי, וכת' [ל]מלכי מדי, א"כ משמ' דמדי הוו מלכי מדסמכו לו מלכי. שנהנו מסעודת המלך, פי' דכת' [אסתר א'] לכל העם הנמצאים. שהשתחוו לצלם, פי' מדלא הכעיס אלא לחנני' מישא' ועזריה ודניאל. אף הקב"ה לא עשה [אלא] לפנים, פי' אין הקב"ה מענה ישר' דא"כ הוה מכלה אותם בשע' חדא, אבל עושה להם תוגה בעוונותם. גינה. לירקות. ביתן, לאילנות. חרי חרי, מעילין מרוקמין כמין חלונות, חור, ויקוב חור בדלתו [מ"ב י"ב]. רגליהן, של המטה שקו'[רין] קוניינלוא בל'[עז]. מתחטטות על בעליהן, מתבקשות על בעליהן, שתובעין אותן לתגרים ואין צריך התגרין להחזירה בשווקים, ובהט כמו בחט, לשו' החוטט בגדיש [סוכה ט"ו ע"א]. וכן הוא אומ' אבני נזר מתנוססות, פי' לעתיד לבא יהיו חשובין ישר' בעיני האומו' כאבנים טובו' שבנזר מלכות, הבאים לאדם בניסים, לשון נס. והאירה להם כצהרים, פי' שמקצת הסעודה היה בלילה והאירה להם כיום, סוחרת לשו' לבנה. שניהם לדבר עבירה, הוא היה מתכון לניאוף שהיו מסתכלין בה ויעשו ניאוף, וכן היא (לפיכך) עשתה לניאוף.
<h2>דף יב:</h2>
בא גבריא' ועשה לה זנב, נפקא ליה מדכת' עליה, [ואת] (ו)אשר נגזר עליה [אסתר ב'], לשון אליה. בר אהוריי', פי' אביך בלשצר לקבל אלפא חמרא שתי. שהיה מוכן לפורענות, לקבל פורענות היה מוכן, ואין לומ' שהיה מוכן לעשות פורענות לישראל, דפורענות לשון פירעון גמול הוא. לעיל, כולם נקראו על שמו, פי' ולכך מנה יחס שלו עד קיש לפי שאותן שמות של אבותיו ראוין ליחס על שמו ומיהו בן יאיר הוה. מוכתר בנימוסי היה, ל"ג כעדי, אדם חשוב הוה, ובמנחות [ס"ט ע"ב] גר' דהתם שייך, בשמות נאים היה מוכתר שנקרא איש יהודי ואיש ימיני. לאידך גיסא, לגנאי. מה עשה לי יהודי, דוד שהוא משבט יהודה איך ציערני, שגרם שנולד מרדכי שנתקנא [בו] (ב)המן והיה צער לישר' על ידו, ובשע' צערן אמ'[רו] כן, ולעולם מבנימן.
<h2>דף יג.</h2>
אייתי (יהודין) גוברין [יהודאין], לא מצית לומ' דנקראי' על שם יהודה, לפי שלא חנני' מישא' ועז'[ריה] מיהוד', כדאית' בחלק [סנהדרין צ"ג ע"ב]. אלא בירך חברתה, פי' כשרואה אחרת נכנס' במקומ', והיינו דכת' ובהקבץ בתולות שיני' כו', והני ג' קראי ויעש המלך משתה וגו' ובהקבץ בתולו' שיני' וגו' אין אסתר מגדת כו' כתיבי וסמיכי להדדי, דמשמ' דכל אילו עשה המלך כדי שתגלה לו מולדתה, ואפי' הכי אין אסתר מגדת כו'.
<h2>דף יג:</h2>
טובלת ויושבת, פי' שלא תהא מאוסה על הצדיק, ואע"פ שאין השכבת זרע של גוי מטמא', אפי' הכי טובלת משו' חומרא.
<h2>דף יד.</h2>
קריאתה זה הלילא, דהלל לפרסומי ניס' וכן קריאת מגילה הוי פרסומי ניסא.
<h2>דף יד:</h2>
בדם מיבעי ליה, השפיכות דמים שמנע' מלהרוג בעלה, ומאי בדמים. ומסקנא ה(י)כי הוה, פי' אמת היה כמו שאמרה, אלמ' נביאה הייתה. וילך חלקיה, בסוף ספר מלכים [ב' כ"ב] מפר' בימי י"ח למלך יאשיהו מצאו ספר תורה וחזרו בתשובה שהיה בו דברי תוכחה, ושלח יאשיה לחולדה הנביאה (שיתפלל) [שתתפלל] על ישר'. מה הציון הלז וגו', פי' כי בא יאשיהו בבתאל ושרף את הבמה אשר בנה ירבעם להחטיא ישר' וראה קברים בהר ואמ' מה הציון הלז, ואמ'[רו] אנשי העיר נביא היה מתנבא עליה שתחרוב הבמה הזאת. מה טיבו של יאשיהו מלך יהודה בבתאל, והלא בתאל היה למלך ישר' ויאשי' מלך יהודה היה, אלא ש"מ חזרו הי' שבטים ומלך יאשיהו עליהם. גם יהוד' שת קציר (לה) [לך], פי' שת ממשלה על ישר', בשובי שבות עמי, כשחזרו השבטים, אלמ' שמלך עליהם. בן הרחס, בסמי"ך. כת' [דה"א ז'] (בן) נון בנו יהושע בנו, ומדלא כת' בן יהושע, ש"מ שלא היו לו בנים.
<h2>דף טו.</h2>
בשלמ' אינהו, פי' ירמיהו וחנמל ושלום וברוך ושרי' מפרשי בנבואה שלהם כו' כדפי' הקו'[נטרס], וברוך היה תלמיד לירמיה דכת' [ירמיה ל"ו] מפי[ו] [י]קרא אלי [את כל] הדברי' ואני כותב. אלא אבהתייהו, כגון חלקיה שהיה אב לירמי' ונריה שהיה אב לברוך, מנין שהיו נביאים. בשנת שתים לדריוש, נתנבאו שיבנה בית המקדש שנתבטלה המלאכה על ידי שומרו'[נים] שהיו צרי יהודה. יעל בקולה, שהית' משורר' בטוב, ולכך נקט קול של יעל לפי דכת' בקרא קול על יעל, ועל מיכל בת שאול כתי' ראייה. לנקביה, משולשלת. שחתכו' מגדולתו, כי בימי בלשצר השליטו בתלתא מלכותי', פי' בשליש מלכותו, וכן דריוש המדי שנ' [דניאל ו'] ועלה מינהון סרכין תלתא, פי' מעל כל השרים היו ג' גדולים ודניאל אחד מהם וכן כורש הגדילו, ובימי אחשורוש השפילו. אין משיבין על הקלקלה, פי' לא רצתה לדבר בעבור ישר' כי אמרה שמא עברו על התורה. באונס, כי לא באה, אם לא בא(ה) המלך אחרי'.
<h2>דף טו:</h2>
שכל גנזיו חקוקין על לבו, אבן טובה או כסף או זהב היה נושא כנגד לבו והיה מצוייר בו מקום אוצרותיו היכן הוא. מה נשתנא אילו מאילו, פי' רשעים מצדיקים. שגו ברואה [ישעיה כ"ח], פי' טעו בדברי הנביא. שלא יטול עצה וימרוד, פי' לפי שהיה שעתו מצלחת, היתה יריאה שמא ימרוד באחשורו' ולא יושעו ישר' ביד המלך, לכך הזמנתו לבטל מחשבתו.
<h2>דף טז.</h2>
סגי ליה בחד דיסקרתא, פי' כיון המן האי דיבור, חזר מדיבורו שאמ' ילבש לבוש מלכות וקראו לפניו, ואמ' ההוא גברא דיי לו לילך בלבוש מלכות על חד גשר ולא בכל רחובות העיר. לשקו ולתעניתו, יום שלישי מתעניתו היה שהתחילו התעניות יום י"ד בניסן, והק' רש"י והא המקרא קורא לאתמול יום שלישי דהיינו יום ט"ו דכת' [אסתר ה'] ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, ותאמ' [אסתר ד'] אם על המלך טוב יבא המלך והמן וגו' דהיינו יום שיני מן התעניות, א"כ לא היה יום שלישי, וקורהו יום שלישי מן שילוח הרצים דהוא שיני לתעניות. מחוה כלפי אחשורוש, מפיק ליה מיתור לשון שאמ'[רה] איש צר ואויב. איפשר דבר שנצטער בו צדיק, ל"ג זרעו דלא איירי זרעו.
<h2>דף טז:</h2>
עביד ביה מילתי', בתמייה, והכל מן הקושייא. אריח על גבי אריח, לפי שאין לו סמך ונוח ליפול, כך בני המן יפלו. יאמ' בפה, פי' יאמ' הקורא המגילה, ול"ג אמרה לו יאמ' מה שכת', דלא קאי לאסתר כי אם לקורא המגיל'. ומאמ' אסתר קיים, פי' בקשה במאמ' לחכמ' לקיים את ימי הפורים.
<h2>דף יז.</h2>
(ה"ג) [ל"ג] לא קא חשיב קרא, עד לקמן. מוטמן בארץ, פי' מפני עשו. מת עבר לאחר ירידתו של יעקב לארם נהרים, יצא משם ב' שנים לפני מיתת עבר ובא לארם נהרים, ובא יעקב על הבאר וגלל את האבן מעל פי הבאר היה בן שבעי' ושבע, דששים (דשלש) [ושלש] היה כי בירכו אביו ושלחו וי"ד שנים היה בבית עבר הרי שבעים ושבע, א"כ כי עמד על הבאר היה בן שבעים ושבע, וכי היה בבית לבן, היה ב' שנים בבית לבן ומת עבר, ופריך בית לבן עשרים א"כ חסר.
בסם, מין קולורא בל'[עז]. ובסיקרא, וויירמלואון בל'[עז]. קומוס, גומא בל'[עז]. קנקתום, ארמנטא. מעתה ועד עולם, אבל לא מצית לומ' מעולם עד עתה.
<h2>דף יח.</h2>
מניין ליעקב שקראו א', וא' לשו' גביר כמ'[ו] ואת אילי הארץ לקח [מ"ב כ"ד]. מתקיף לה רבינ' אטו אנן ה[א]חשתרנים כו', פרי'[ך] למאן דפרי'[ך] והא(י) לא ידע מאי קאמרי.
<h2>דף יח:</h2>
כדברי האו'[מר] כולה, מי שבא לבית הכנסת אינו יוצא ידי מקרא מגילה אם לא שמע או קרא כולה [ל]דברי ר' מאיר. ואפי' למ'['ד] כו', צריכה שתהא כל (הכות') [המגילה] כתובה והיאך אמ' שיכתוב פסוק אחד ויקראהו ויצא, ומשני איידי דמונח כל המגילה לפניו וקרי מיני' פסוק אחד וכת', דהשת' קרא במגילה שנכתבה כולה ולכך יצא. יישירו נגדך, שהיה ישרן ולא היה כותב טעות.
<h2>דף יט.</h2>
על ככה משו' דזמי'[נתיה] אסתר להמן בהדיה, פי' וסבר אחשורוש עלי יועצים להרגני. שלשה חוטי גידין כשירה, פי' בכל תפירה ותפירה שיש בכל יריעה ויריע' אפי' לא יהא כולו תפור מגידין כשירה, שאם לא הטיל בכל תפירה כי אם ג' חוטין מגידין ושאר חוטין הוויין מפשתן כשירה, וכן בכל יריעה ויריעה.
<h2>דף כ.</h2>
זבה טבילתה ביום וכו', כל דבר שצריך ספירה כגון זב, אבל נדה טובלת בלילה.
<h2>דף כ:</h2>
דכת' ביום, מכאן שאם לא בירך על ספיר' העומ' בלילה לא יברך ביום דלא מיקרי תמימות אם לא בירך בלילה, והשוכח לברך יספור בלא ברכה, וזה מנהג כשר. דיליף כפרה כפרה מיום הכיפורים, והתם הוי כפרת דברים כדאמ' במסכ' יומ' [ל"ו ע"ב] ואימ' כפרת דמים, היינו לאחר זריקת דמים. להזאה, זריקת דם על המזבח החיצון היא, וכן הזיית פרים הנשרפים וכל חטאות הפנימיות שהיו מזים מן הדם שלהם על פרוכת המסך ז' פעמי', ולא היה להם זריק' אחרת. ביום (אותו) [צוותו] להקריב קרבניהם, וכל הני קרויים הקרבת הקרבן. לעיל פרש"י [ד"ה והניף] והקריב דכתי' גבי סוטה הוי הגשה ולא הקרבה, אבל הכא פי' דלהקריב דכת' בקרא דביום צוותו הוי (הקטרה) [הקטרת] קומץ, צריך לפ' דכל הני בכל קרבן הם, מליק' עוף והזייה כולם כאחד הם כי הם צורך עבודה מן הקרבן הם וכן קבלה זו הקרבה, אי נמ'[י] להקריב כל צורכי הקרבה משמ' כגון קמיצה ומליק' וקבלת דם כולם צורך קרבן הם ואי אפשר בלא הם, אבל הגשה ותנופה אין מעכבין הקרבן שאם הקריב הקרבן בלא הגשה ותנופה אינו פסול בכך, א"כ צריך קרא אחר להם כדאמ' לעיל, אבל מביום צוותו לא נפיק להו.
<h2>דף כא.</h2>
לאתויי סידור בזיכין, פי' כפו'[ת] מלאות לבונה היו סדורין כל ימי השבוע על השולחן עם לחם הפנים, ובשבת שהיו מקטרים הלבונה שבכפות היה הלחם לכהנים ונחלק להם. וכדר' יוסי היא סילק כו', פי' בשבת כשהיה מסלק הכף עם הלבונה להקטירו בשחרית היה יכול להשהות לסדר הכף עם הלבונה חדשה עד הערב דכל היום כשר לעשותו דאף זה קרוי תמיד, דתמיד דקרא אלחם קאי שלא ילין כו' אבל לא קאי ללבונה, אבל רבנן בעי דטפח של מסדר יהיה בצד טפח של מסלק, כלומ' מיד שסילק בזיכין של לבונה ישנה יסדר החדש דתמיד קאי אף ללבונה.
ובמועדים, פי' בחול המועד.
<h2>דף כא:</h2>
ועשרה מתרגמ', פרש"י ל"ג דאין תרגו' בכתו'[בים], ובחינם פרש"י כן כי יש תרגו' בכתובים, ע"כ. היו תורמ'[ין] תרומ' לישכ', בג' פרקי' בשנה היו תורמ' אותה, והיו בעזרה ג' קופו'[ת] ונותנין בה שקלים וכן בשנייה וכן בשלישי', ומקופה ראשונה קונין ממנה קרבנות ציבור.
<h2>דף כב.</h2>
ביום הראשון בראשית (ושנים) [בשנים], גבי מעמדות נשנית [תענית כ"ו ע"א], שכל משמ'[ר] ומשמ'[ר] כי הגיע זמנם היו קורין כהנים לוים וישרא'[לים] בעירם, יום הראשון של שבוע קורין ג' שנים בראשית ואחד יהי רקיע, וכל ימי השבוע היו קורין שאר פרשיות מבראשית כדפי' שם. ר' חנינא קרא, בעל מקרא. הילכת' דולג, קאי אמעמדות בבראשית דליכא אלא (ג') [ה'] פסוקי', (דילג) [דולג] השיני לפסוק שהשאיר הראשון, שאם לא כן לא יקרא השיני אלא ב' פסוקי'. והילכת' אמצעי דולג, פי' היינו הלוי שאם לא ידלג צריך להתחיל בפר'[שה] שנייה, והיאך יעשה, אם יקרא בפסוק אחד מפרש' שנייה לא ישאר לשלישי כי אם ב' פסוקי', ואם יקרא ג' פסוקי' מפרש' שנייה נמצא שקרא כולה. אי הכי (ליבדוק לאחריהם) [לבריך לאחריה], פי' אלא ש"מ קרא בכהני ולהכי בירך בפניה ולא לאחריה דקודם תקנה היה. ומשני במקום, ולעולם בישר'[אל] היא ולאחר התקנה היה.
<h2>דף כב:</h2>
בראשי חדשי', פר"ש[י] שנתנו לנשים מצוה זו שלא פרקו נזמי הזהב כדכת' ויתפרקו בעל כרחם. קורין שלושה ומפטיר אחד, פי' א"כ לא אתי כת"ק דאיהו קאמ' ג' דמפטיר אינו מן המניין. בשלישי וברבי'[עי] קורא אחד ומפטיר אחד, פי' הקורא הוא המפטיר (דהוא השלישי).
<h2>דף כג.</h2>
בשבת ממהרין לצאת כו' עד לימ' ר' עקיבא היא, דקתני ביום הכיפורים מאחרין לצאת, דקאמ' ביום הכיפו'[רים] קורין ז'. משום דנפשי סידורא דיומא, היינו התפילות.
<h2>דף כג:</h2>
ואין האבלים מן המניין, מפני שהמברך ברכות המזון באבלים אומ' ברכה לקבל המנחמים (באבל) בפני עצמו והיינו הברכה אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם ברוך משלם הגמול, ולאבילים אומ' ברכה בפני עצמו אחינו בעל הנחמות ינחם אתכם ברוך מנח' אבילים, ובעבור שאינו כולל האבל והמנח'[מים] בברכה אחת לפיכך אין אבילים מן המניין.
<h2>דף כד.</h2>
מנביא [לנביא], כגון מירמיה ליחזקאל שאין סמוכין כל כך בין זה לזה, אבל בנביא של תרי עשר שהספרים קטני' וסמוכין זה לזה מדלגין.
המפטיר בנביא הוא פורס על שמע, באותו זמן היו רגילין לקרות בתורה קודם תפילה ולא היו נוהגים סדר שלנו..., כמ' לעיל [כ"ב ע"א] רב קרא בכהני בסיפרא פתח בריך חתם לא בריך נפול כולי עלמ' על אנפוהי, משמ' שהיו קורין בתורה קודם תחינות.
<h2>דף כד:</h2>
אינצויי (אכא) [אביו] אינצוי רבו, פי' היכא דקטן הוא, כמ'[ו] במקום דעביד בשכר. והלא הרבה צפו לדרוש, פי' והלא רבי'[ם] ראו וצפו לדרוש במעשה מרכבה ולא ראו מעשה מרכבה מעולם, הכא נמ' נימ' כו'. באוונתא, פי' בבינת הלב.
תנא בפניו ידיו ורגליו, וידיו דמתני' לא דווקא נקט. אילמ' לוי אתה, פי' אילו היית לוי.
<h2>דף כה.</h2>
מתניתי', על קן ציפור יגיעו רחמיך, פי' כשם שחסת על קן צפור דכת' [דברים כ"ב] שלח תשלח [את] האם ואת הבנים כו', כן חוס עלינו. לעיל, (אנא) [אטו] דחלתיה דשמיא מילתא זוטרתי היא, פירכא היא, ומשני אין לגבי משה.
אמנון בן דוד לא מתרגמ' משו' כבודו דדוד. מה למעלה, מז' רקיעי'. ומה למטה, מז' ארצות.
<h2>דף כה:</h2>
משו' ישא, במסכ' ר"ה [י"ז ע"ב] פריך כתו' אחד אומ' [במדבר ו'] ישא וכת' אחד אומ' לא ישא פנים [דברים י']. לעגלת בית און, שני עגלים היו חד בדן וחד בבית אל. וכמריו, פי' הכומ' שהיו רגילין לשמוח בעגלים, עתה יתאבלו כי גלה כבוד שלהם, העגלים. אל תיקרי כבודו אלא כבידו, בית ריעי שלהם, וי"מ ששמחו הכמרי' ממשאן שלהם שהיו נושאים העגלים שיש בהן ריעי, דאין בירי' בלא ריעי, ול"נ האי פי' דא"כ משמ' שלא (סרכו) [גלו] העגלים בבת אחת הן עצמם, ואדרבה סנחרי' הגלם בבת אחת העגלים עצמם. גייפא, פי' מנאפ', שטייא, שוטה.
<h2>דף כו.</h2>
ספרים, קרי ספר תורה שאינו עשוי כתיקנו ארכו כהיקיפו כל אות ואות מוקפת גויל. תורה, קרי ספר תורה העשוי כתיקנו. מעמדות ל"ג דבמעמדות לא הוה תפילה ברחוב. כיון דאדעתי' דידי קא אתי, פי' כיון שבאים פה לכבודי אי בעינא מזבינא דבית הכנסת שלי הוא ולא לרבים. ומשני בית הכנסת זוטא הוא, והם היו רוצים לעשות גדולה טפי. לבולעה, פי' שיהא בחלקו.
<h2>דף כו:</h2>
האי פורסא תשמיש דתשמי'[ש] הוא, פרש"י היריעות שהיו פורסין סביבו'[ת] הארון מבפנים, ול"נ דאין זה תשמיש דתשמיש, לכך אומ' תוספ' שפורסין סביבו'[ת] הארון מבחוץ והוי תשמיש דתשמיש. כיסיאתא לספרי, פי' כיסוי לספרים. וכאנדרונא דמיא, פי' דהוי כחדר ולית ביה קדושה, קמ"ל. לנחת, פי' לשון נוח להיות בטל לשם. גונזין אצל תלמיד חכם, פי' בקברו.
<h2>דף כז.</h2>
(לאלישע) [ואלישע] דעבד ברחמי הוא דעבד, פי' בתפילה היה עושה מה שהיה עושה. מותר לעשות בית המדרש ש"מ גדול בית המדרש א"כ גדול דכת' בקרא לר' יהושע היינו בית המדרש. שאני הנחה דלא איפשר, פי' משו'[ם] שאין הארון ר(ו)חב לתתם זו על גב זו. אמ' רבא לא שנו, דאין עושין במותריהן אלא דבר קדושה, אלא שמכרו והותירו, שמכרו רחוב ולקחו בדמיו בית הכנס'[ת] והיה מותר בדמים. ופסקו עליהם צדקה, פי' בני העיר שהלכו שם פסקו עליהם צדקה לתת.
<h2>דף כז:</h2>
צד אחד בריבית, דהאי הוי כריבית. מאי בינ'[ייהו], פי' במאי פליגי. רבית על מנת להחזיר אסור, פי' מפני שיכול לבא לידי איסור גמור. על גגא אפוריה, פי' עלה לישן במיטתו. שלחן, פשטו בגדיהם והשליכו עליו עד שהיה מכוסה לפי שלא הכירוהו ולא ידעו ששכב שם משום קוטנו.
<h2>דף כח.</h2>
ולא ברכתי לפני כהן, משמ'[ע] לפני שום כהן ואפי' עם הארץ. ולית הלכת' כוותי', דליכא שום איסור בזמן הזה. בשוין, וק'[שה] מאי חידוש הוא והא כת' וקדשתו, וי"ל ה"פ אע"פ שנתן לו רשות. קללת חבירי על מיטתי, פי' שלא ישנתי ותהא רעה בלבי על שום אדם והייתי מוחל להם אם קיללוני. וותרן בממוני הייתי, פי' יש ספרי' שכת' ב' פעמי' ול"ג ליה, ע"כ. סליק ר' עקיבא ויתיב בדיקלא ואמ' אם נאמ' כבש למה נאמ' אחד, ולא היה אומ' כן אלא שיבינו שהוא תלמיד חכם. לא עמדתי על מדותי, פי' שאם עשיתי שום מדה רעה לא עמדתי עליה אלא עברתי. שאת פני רשע, פי' להסתכל בו. ולכולהו לא, פי' בתמיה, פי' לא תברך אותי שאגיע לכל (ימיו) [ימיך]. א"ל הבאים אחריך בהמות ירעו, בתמיה.
מתניתי' אין פורשין מצודות, פי' של חיה ועוף. אין אוכלין, ול"ג ואין אוכלין בהן, דא"כ משמ'[ע] דלא הוי פירוש מקלות ראש, וא"כ משמ'[ע] דאכילה לא הוי קלות ראש.
<h2>דף כח:</h2>
אין נאותין בהם, פי' אין יכול להתקשט בהם שיפשוט בגדים וילבש בגדים אחרי'. ואין מטיילין בהם, פי' לילך מפינה לפינה. חשבונות, של פרקמטיא. לא סגי דלא הכי הוא, פי' וכי מצי להלין בו המת. ביתא דרבנן, משמ' שמתקשטין בהם בביתם, וכ"ש בבית הכנסת. אי איצטריך איניש למקרי גברא מבי כני[שתא], פי' כשם שאסור ליכנס לבית הכנסת מפני הגשמים כך אסור ליכנס בה בחנם אם לא לצורך להתפלל או לשנות, והשת' בעי אם הוצרך ליכנס לשם לקרא חבירו ולא להתפלל באיזה עלילה יעשה שיכול ליכנס בה. לעיל, כגון הספידא דקאים ביה רב ששת, פרש"י אם ימות, וק'[שה] היכי היה מקלל חבירו בפניו, ע"כ. ה"ג אמ' חסירא ארעא דישרא' גברא רבה כו', כלומ' הכי הספד ריש לקיש ואמ' חסירא ארץ ישר' מגברא רבה. דהוה תני כו' ושכיב, כלומ' השתא נח נפשיה. היכי ליספיד צנא דמלא סיפרי כו', כלומר במה אספדנו, וכי נאמ' סל מלא כו', דאינו אלא כסל מלא ספרים כיון שלא שימש תלמי' חכם, ולא רצה רב נחמן לספדו. תקיפי ארעא דישר', היינו ריש לקיש דיהבין ליה עיסק' בעל כרחו ביראתו שהיה תקיף, ואפי' הכי הספי' אותו האיש. תא חזי מה בין תקיפי ארעא, וק'[שה] מאי קאמ' והלא יש בראשון חשיבות שלא היה בשיני כי הראשון היה שונה בכ"ד שורות והאחרון לא היה שונה בכ"ד שורות של הלכות, ע"כ.
<h2>דף כט.</h2>
להוצאת המת, פי' להוציא המת לקברו. (וישוב) [וישיב] לא נאמ', דמשמע על ירושלים. כי כתבור בהרים, נביא היה אומ' לישר' אל תתמהו אם הקב"ה מביא עליהם נבוכד נצר ממרחקים, כי כתבור וככרמל שהם שני הרים הלא באו בשעת מתן תורה לקבל עליהם תורה כשנתקבצו כל ההרים, וכ"ש לדבר זה אין פליאה אם יבא נבוכד נצר. נקבעו בארץ ישר', שמתחיל' לא היו בארץ ישר' אלא במדבר, ועכשיו היו בתוכה. אדמקפנא אדרי, כגון בית הכנסת שבין שני מבואות והולך עד כאן בית הכנסת, וכן הוא אומ', טרם שאקיף שורות הללו, שורות בתים הללו, אלא דרך בית הכנסת, זה אסור. לעיל, הבא דרך שער צפון [להשתחוות] יצא דרך [שער] נגב, פי' היינו קפנדרא. תולש ומניח, צער הוא טפי. ואין מוליכין אמת המים, להשקות שדהו.
חוזרין לכסדרן, לקרות כמו שעושין קודם לכן. משמיעין, מכריזין.
<h2>דף כט:</h2>
ועל הכלאים, כלאי זרעים, לפי שבאותו באחד באדר היתה תחלת הנצה, והא מכריזין כל מי שזרע זרעונים ילך ויעיין בהם אם נתערב בהן מין אחר ויסקליהו. הניח' למ'[אן] דאמ' חוזרין לכסדרן, דבאילו ד' שבתות פסקו מלקרות פרשה של שבת עצמה וקראוה אחרת.
<h2>דף ל.</h2>
תינח לפניה ולאחריה היכי משכחת לה, שיקראוה פעם שנייה, פי' כי חל ר"ח אדר אחר כי תשא בשבוע דויקהל היכי משכחת שיקרא פעם שנייה כי תשא לאביי, הא שיתא קרו בויקהל והשביעי כי תשא, אבל ב' פעמ' אין קורין כי תשא באותו יום כי חל ויקהל. איזו היא שבת ראשונה, של אדר שקורי' בה פרש' שקלים, כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה, והשתא סבר המקשן כל שחל, כל שבוע שחל ר"ח להיות בתוכה מקדימין בשבת שעברה.
<h2>דף ל:</h2>
לסדר פרשיות חוזר, פי' לסדר פרשיות שקוראין בכל שבת ושבת בשנה. לסדר ההפטרות חוזר, כלומ' אין מפסיקי' בפרשה כלל, דלעולם מוציא ב' סיפרי תורה בכל פרשה, באחת קורא חובת היום ובאחת קורא פרש' של שבת, אבל הוא מפסיק בהפטרה. לכל מפסיקין, בשיני ובחמישי, לראשי חדשים ולחנוכה כו', שאם חלו בשיני ובחמישי מפסיקי' פרש' של שיני וחמישי וקורי' פר' של ר"ח או של חנוכה או של תעניות.
<h2>דף לא:</h2>
ובעצרת על פירות האילן, כלומ' אם נתבשלו פירות האילן בעצרת, מעברים ודוחים המועד כדי שיתבשלו בעצרת.
<h2>דף לב.</h2>
כשהוא מהדקו בפנים, כלומ' אינו אוחז בעמוד החיצון דאם כן מכסה הכתב בזרועו[תיו] כי הוא משליך זרועותיו על החיצון להדקו, ומצוה להראות הכתב לעולם. דקל גברא במתא, פי' דשמע קול איש בעיר ואין מצויין לשמוע קול האיש בעיר, דקול שאינו מצוי אליו בא ומותר להשתמש בו, וכן כי שמע קול אשה במדבר קול שאינו מצוי הוא ויכול להשתמש, וכגון שכפלו לשונם שאמרו הן הן לאו לאו ב' פעמ'[ים]. ושונה בלא זמירא, שאומ' סוגייא דשמ'[עתא], וצריך לומ' בזמר.
